Committees

משק האנרגיה בישראל – 5 טיעונים נגד

פרק שישי

בפרק הקודם סקרנו את היתרון הכלכלי שיש לשימוש בגז עבור ישראל ואת עבודתה של וועדת 'ששינסקי' בתחילת העשור הקודם, כחלק מבחינת המדיניות האנרגטית הרצויה למדינה. 

הדילמה בישראל איזו כמות להשאיר לצריכה מקומית ואיזו לייצא, קשורה במספר היבטים.

ראשית, הטענה הפופולרית שאוחז בה חלק גדול מן הציבור היא שייצוא הגז מיטיב עם הטייקונים (בעלי הממון). התימוכין שנותנים לטענה הזו הוא שהמיסוי איננו אטרקטיבי, ולכן המדינה לא באמת תהנה מהרווחים. טענה זו נכונה באופן חלקי, שכן המיסוי בישראל אינו גבוה. בישראל ממוצע המיסוי על חברות האנרגיה הינו כ-40% בעוד שהממוצע בעולם המערבי עומד על כ-60%. 

שנית, שוק אנרגיית הגז אינו יציב, יטענו המתנגדים, ועל כן קשה להעריך מהו היקף הרווחים העתידיים של הייצוא על בסיס המחיר הקיים. כשזה במשק המקומי ניתן לשלוט במחיר. למשל, במהלך שנת 2020 חלה ירידה במחירי הגז הטבעי בעולם, בשל שילוב של עודף היצע וירידה בביקוש העולמי כתוצאה ממגפת הקורונה.

שלישית, אשר מתחברת לטענה הקודמת, ההוצאה הכספית של המדינה באבטחת אסדות הגז הינה אדירה. למשל רכישת 4 ספינות סער 6 וכן הבט"ש היומיומי, הנחת קווי הגז מישראל לירדן ולמצרים והוצאות נוספות הקשורות במישרין ובעקיפין לייצוא הגז, מסתכמות לכדי מיליארדים רבים. ויש הסוברים כי הרווח מהגז לא מכסה את זה או לא מכסה בצורה מספקת, ולכן זה לא כלכלי ולא כדאי.

רביעית, וגם זו מתחברת לטענות הקודמות, מדינת ישראל ותושביה משלמים מחיר על הפקת הגז בכלל ועל הפקה מוגברת ומואצת – מחיר אקולוגי ותברואתי. זוהי המלחמה העיקרית של ארגוני הסביבה כנגד חברות הגז, משרד האנרגיה והוועדות – הטענה היא כי הפקת הגז גורמת לזיהום המים, והייצוא מגדיל את הסיכון מתקלות העלולות להתרחש ולהביא לפגיעה בתושבים. ביתר שאת מתנגדים לאסדת "לווייתן" אשר ממוקמת בקרבת החוף במרכז הארץ. כמו כן, טוענים כי האסדות מהוות גורם לתקיפות פח"ע, דבר שגורם להוצאה כספית גוברת כדי לאבטחן וגם לאיום אסטרטגי מוגבר על התושבים בשל זיהום שייווצר אם מתקפה כזו תצלח. הארגונים הסביבתיים טוענים כי יש להשתמש באנרגיות מתחדשות ולתמוך בפיתוחן, ולא להקצות את הכסף לפיתוח הגז. ייצוא מוגבר של גז רק ימקד את כלכלת האנרגיה של ישראל בדלק פוסילי, על חשבון האנרגיות הירוקות, הללו טוענים.

חמישית, וזו נקודה פחות מוכרת ויותר ייחודית העשויה אף להפתיע –

הסכנה מפגיעה כלכלית דווקא בשל יתרון של מציאה והחזקה במשאב רווחי – "המחלה ההולנדית". החשבון השוטף של מדינת ישראל מורכב מהייצוא פחות הייבוא. ישראל מייצאת יותר ממה שהיא מייבאת בשנים האחרונות, בעיקר בזכות השימוש בגז והפחתת ייבוא הנפט, שהינו יקר יותר, כמקור אנרגיה. ייצוא חזק יותר משמעותו מטבע ישראלי חזק יותר (כי יותר מט"ח נכנס לארץ מאשר יוצא). דבר זה עלול לפגוע בכדאיות הייצוא ומכאן להקרין על הייצור והתעשייה המקומית ולצמצם אותן. כלומר, אפשרי כי זה יגרום לחיסול של חלק מהתעשייה המקומית וכתוצאה מכך לפיטורים שיובילו לגידול באבטלה.

מצב זה של גילוי אוצרות טבע, כך שכלכלת המדינה נסמכת יותר עליהם, ואז המט"ח שלה גדל משמעותית ומתחזק המטבע המקומי שלה, כך שהוא פוגע בכושר הייצור של ענפי התעשייה המקומיים כיוון שאינם יכולים לעמוד בהוצאות (הייבוא מתייקר מאוד) ולמעשה האבטלה גואה ונוצרת פגיעה כלכלית במדינה – נקרא "המחלה ההולנדית" על שם המקרה ההולנדי של גילוי שדה גז במדינה בשנת 1959 שהכניס מט"ח רב להולנד והוביל לפגיעה בייצור ההולנדי בשנות ה-60.

כשאנו מדברים על ייצוא הגז הישראלי, צריך לציין שישראל היא שחקן קטן ושולי בשוק אנרגיית הגז העולמי. בעולם מופקים כ-3900 BCM בשנה.

 רוסיה היא היצואנית הגדולה בעולם עם ייצוא של כ-250 BCM. ארה"ב, איראן וסעודיה הן גם מפיקות גז משמעותיות. כפי שניתן לראות בתמונה – מפיקות הגז בעולם:

נהנתם מהמאמר? שתפו אותו עם חבר :)

שתפו בפייסבוק
שתפו בלינקדין
שתפו במייל
שתפו בווצאפ