משק האנרגיה בישראל

פרק ראשון

בסדרת המאמרים שתעלה בבלוג זה של אתר 'מתייעלים', אנו נציג ונבחן את ההיסטוריה של משק האנרגיה של מדינת ישראל מאז הקמתה, את התמורות האנרגטיות והכלכליות שחלו בעניין ואת ההתפתחות של אנרגיית הגז, התבססותה כאנרגיה המובילה בארץ כיום וההשפעה הכלכלית הנובעת מכך. הפרק הראשון בסדרת המאמרים עוסק בהצגת משק האנרגיה של מדינת ישראל, הבנת אופן פעילותו ומבנה מרכיביו.

על מנת להבין כיצד פועל משק האנרגיה הישראלי ומהם מקורותיו, יש להכיר את העובדה כי רוב רובו של המסחר הישראלי והעולמי בכלל, ובתוך זה כמובן הסחר בשוק האנרגיה, מתבצע דרך הים. מעל ל-90% מהמוצרים ומהחומרים השונים הנסחרים בעולם, משונעים בספינות ובמכליות דרך הימים והאוקיינוסים. שוק האנרגיה בישראל, בעיקר לאורך המאה הקודמת, התבסס על חומרים שייובאו מחו"ל.

מרחב הים מהווה כר פורה וקריטי לכלכלת ישראל: כ-99% מהייבוא והייצוא של מדינת ישראל עובר דרך הים, רובו מגיע אל ומ- טורקיה והאיחוד האירופאי. בשנות האלפיים התגלו עתודות גדולות של גז טבעי מול חופיה של מדינת ישראל, באזור ה"מים הכלכליים" שלה, וכיום עתודות הגז הללו משמשות לייצור כשני שליש מהחשמל של ישראל, ואף מיוצאות למדינות אחרות.

באמצעות האנרגיה אנו מפעילים את כל מה שאנו זקוקים לו כדי לחיות את חיינו השגרתיים: חשמל, תחבורה, תקשורת, בריאות, תעסוקה, תעשייה וביטחון. האנרגיה הזו מושתתת על סוגי דלקים שונים – פחם, נפט, גז טבעי. בשנים האחרונות התפתחה אנרגיה ירוקה המתבססת על מקורות לייצור אנרגיה שלא מזהמים ופוגעים בכדור הארץ, כמו אנרגיה סולארית (מאור השמש), אנרגיית רוח (באמצעות טורבינות רוח), אנרגיית מים ועוד. בעולם בכלל ובמדינת ישראל בפרט, עדיין רוב מקורות האנרגיה הינם הדלקים הפוסיליים המזהמים.

נפט גולמי הוא חומר הגלם העיקרי לייצור אנרגיה, שממנו מזוקקים בנזין וסולר לתחבורה, גז לבישול, מזוט לייצור חשמל ומוצרים תעשייתיים נוספים. הנפט נשאב באמצעות מתקני קידוח ביבשה ובים ומועבר במכליות או בצינורות אל בתי הזיקוק.

כ-60% מרזרבות הנפט בעולם מצויות במזרח התיכון, בעיקר בסעודיה ובנסיכויות המפרץ. יצרניות גדולות נוספות הן רוסיה, ארה"ב ונורבגיה. העלייה המתמדת בביקוש לנפט, יחד עם טלטלות עולמיות ומשברים גיאופוליטיים, גורמים לעלייה תלולה במחיריו ולעתים פוגעים באספקה הסדירה. לפיכך מסתמן בעשורים האחרונים מאמץ עולמי לפיתוח אנרגיות חלופיות ולהקטנת התלות הכלכלית והפוליטית במקורות הנפט.

לאורך רוב שנות חייה של המדינה, התבססה ישראל על הנפט הגולמי כמקור האנרגיה לחשמל, אותו היא מייבאת מחו"ל והוא מובל ע"י חברות פרטיות אל בתי הזיקוק בחיפה ובאשדוד. בית הזיקוק בז"ן בחיפה ובית הזיקוק פז"א באשדוד מצויים בידיים פרטיות ומפוקחים ע"י הממשלה. קו קצ"אא (קו צינור אירו-אסיה) הינו צינור להולכת נפט ופחם המחבר בין ים סוף לים התיכון. משק האנרגיה בישראל פועל על ידי חברות ממשלתיות השייכות למדינה וחברות פרטיות הנמצאות תחת פיקוח ממשלתי. למשל, חברת תשתיות אנרגיה בע"מ הינה חברת התשתיות הלאומית של משק הדלק והאנרגיה בישראל והיא נמצאת בבעלות מלאה של המדינה. החברה אחראית לפריקה, האחסון והטעינה של נפט גולמי ומוצריו, ושל תזקיקי הדלק כמו מזוט, סולר ובנזין. חברת קמ"ד (קו מוצרי דלק בע"מ) היא חברת בת של חברת תשתיות לאומיות בע"מ, והיא האחראית על הפעלת קווי הולכת הנפט ותזקיקיו אל חברת החשמל, מערכת הביטחון, נתב"ג, ועוד.

מבחינה היסטורית, הנפט שימש את צרכי החברה בארץ ישראל לכל אורך המאה הקודמת, וכבר בשנות ה-30 הוקמו שתי החברות הללו, עוד בימי המנדט הבריטי, על מנת לפתח את נמל חיפה ולייבא ולייצא דרכו נפט אל ומאירופה. בשנת 1931 נחתם בין הנציב הבריטי העליון בארץ ישראל לבין חברת הנפט העיראקית (I.P.C) הסכם לשינוע הנפט מעיראק אל חיפה דרך ירדן ושלוש שנים לאחר מכן הושלם פרוייקט צינור הנפט מכירכוך שבעיראק אל נמל חיפה. מתקני האחסון שהקימה חברת הנפט העיראקית בנמל חיפה בחסות הממשל הבריטי, משמשים את ישראל גם כיום. בשנות ה-50 הוקמה חברה ממשלתית בשם "שירותי נפט" (היא חברת "תשתיות אנרגיה בע"מ) בעקבות החרם הערבי על ישראל, והיא ניהלה את בית הזיקוק בחיפה וירשה את זכויותיה ונכסיה של חברת הנפט העיראקית שהפעילה את המקום.  עם צמיחת הדמוגרפיה ועלייה בביקוש ובצורך לאנרגיה במדינה, הוקמו קווי הולכת אנרגיה אל מרכז ודרום המדינה והוקם נמל אשדוד.

ממשלות ישראל מפקחות על תעריפי הדלק דרך אגף המכס שבמשרד האוצר. במשק פעלו בהתחלה שלוש חברות לשיווק דלק (פז, סונול ודלק) וארבע חברות גז (פזגז, אמישראגז, סופרגז ופטרולגז), והשוק התחלק ביניהן ללא תחרות של ממש. בשנת 1988 החילו רפורמה מקיפה במשק הדלק שנועדה להשיג את ביטולן של המכסות ועידוד הקמת חברות דלק חדשות כדי להגדיל את התחרות ולהוזיל את המחירים. כיום מחיר הגז הטבעי במדינת ישראל הוא 4.8 דולר ליחידת חום, לעומת כ-7 דולר שמשלמות מדינות אירופה, יפן ודרום קוריאה.  המחיר הנמוך הושג תודות למאגרי הגז שיש לישראל באזור ה"מים הכלכליים" שלה בים התיכון. בראשית המדינה, מחיר הנפט נסוב סביב ה3 דולרים לחבית, כאשר בשנות ה-70, עם פרוץ חרם הנפט ומשבר האנרגיה העולמי אודותיו נדון בהמשך, האמיר המחיר ל30 דולרים עבור חבית אחת. יש לציין כי מחירי הנפט מושפעים בעיקר מארגון OPEC, הנפט הינו מוצר קומודטי כלומר מוצר יסוד הנסחר בצורה דומה בכל העולם כיוון ששינועו זול יחסית, ואילו חוזי הגז מצריכים יחסים יציבים וארוכי טווח בין הצדדים ועל כן המסחר בגז הרבה יותר מורכב מהמסחר בנפט. בשנות האלפיים הביקוש לגז עלה ב50% והביקוש לנפט מצוי במגמת ירידה.

מאז קום המדינה נאלצה ישראל לייבא את מקורות האנרגיה מחו"ל, משימה שהפכה למסובכת יותר עם הטלת החרם עליה מצד מדינות ערב שהן ממפיקי הנפט המשמעותיים בעולם. ישראל הצליחה להפיק נפט מקומי משל עצמה, ב-1955 פעלו שדות הנפט באזור המושבים חלץ, ברור חיל ואשד, שסיפקו עשירית מתצרוכת הנפט במדינה בשנת 1965. בנוסף להם, נמצאו עוד 480 בארות נפט אך הם לא היו יעילים כלכלית, והמדינה נזקקה לייבא את הנפט מחו"ל. לאחר מלחמת ששת הימים ב-1967, החזיקה ישראל בבארות הנפט המצריים "אבו רודס" שבסיני, עד להסכם ההפרה משנת 1975 בין ישראל למצרים, שהגיע בעקבות מלחמת יום כיפור שנתיים קודם לכן, אז הוחזרו הבארות למצרים. לסיכום, מדינת ישראל ב-בראשיתה ייבאה נפט מברה"מ (שהפרה את החוזים לאחר מבצע קדש ב1956 בעקבות לחץ ערבי), מקסיקו, חצי האי סיני ובהמשך גם מנורבגיה וממשטר השאה באיראן שהיה ספק הנפט העיקרי של המדינה בשנות ה-70. במלחמת ששת הימים ולאחריה הסלים חרם הנפט על ישראל מצד מדינות ערב ובשנות ה-70 החרם הורחב לחרם נפט על העולם המערבי, מה שהביא למשבר אנרגיה עולמי, וזאת יוסבר בפרק הבא.