פרק שלישי

בפרק הקודם תיארנו את קורותיו של משבר האנרגיה העולמי שנוצר בשנות ה-70 בעקבות חרם הנפט מצד מדינות OPEC על העולם המערבי, ואת השפעותיו על מדינת ישראל. חרם הנפט הוביל לפער דרסטי בין הביקוש הגבוה לנפט לבין ההיצע הנמוך שלו, דבר שהיתרגם לעליות מחירים חדות, שהביאו לשיעורי אינפלציה גבוהים מאוד במשק הישראלי.

באמצע שנות ה-80 הגיע שיעור ההיפר-אינפלציה השנתי בישראל לשיא חדש של 445%, כלומר המשמעות הייתה שהמחירים עלו פי 5.5 מהמחיר המקורי בתוך שנה אחת בלבד. המצב היה כה חמור עד כי בשנים הללו חושב תקציב המדינה בדולרים אמריקאים במקום בשקלים, כיוון שאי אפשר היה לדעת בתחילת השנה מה יהיה ערך השקל בסופה. בשנות ה-90 האינפלציה בישראל ירדה בהדרגה עד לאיפוסה המוחלט בשנת 2000 ואילך. הסחרור הכלכלי הלאומי והמשברים האנרגטיים והכלכליים העולמיים שנבעו מהתלות בנפט, הבהירו להנהגה בישראל כי יש לחפש אחר מקורות אנרגיה חלופיים. כמו כן וכפועל יוצא מכך, בשנים אלו התגלו מאגרי הגז המשמעותיים הראשונים של ישראל.

הגז הטבעי הינו דלק פוסילי חסר צבע וריח והמרכיב העיקרי בו הוא מתאןCH4) ). מקורו במעמקי האדמה ומתחת לקרקעית הים באזורים שונים בעולם, לרבות מול חופי ישראל. האזור הימי בו מצויים מאגרי הגז של המדינות, לרבות של מדינת ישראל, קרוי מרחב ה"מים הכלכליים", והוא מוגדר לפי המשפט הימי הבינלאומי (אמנת הים מ1982).

בשנת1999  התגלה מול חוף אשקלון מאגר הגז התת-ימי הראשון בישראל בשם "נועה". שנה לאחר מכן התגלה מאגר "מרי", שהכיל כ-32 מיליארד מטר מעוכב גז (BCM). הכמות המשמעותית הזו הביאה את חברת החשמל להסב את ייצור החשמל ממזוט וסולר, לגז טבעי ולפרוס צנרת הולכה ארצית לגז. בשנת 2009 התגלו מאגר "תמר", הממוקם כ-90 קילומטרים מערבית לחיפה ומכיל כ-300 מיליארד מטר מעוקב גז, ומאגר "דלית 1" המצוי מערבית לחדרה ומכיל כ-8 מיליארד מטר מעוקב גז. שנה לאחר מכן נמצא מאגר "לוויתן" המכיל כ- 453 מיליארד מטר מעוקב גז. בשנת 2012 התגלו המאגרים "תנין" ו "כריש", הממוקמים כ-120 קילומטרים צפונית מערבית לחיפה (על  חלקם הלבנונים טוענים אף הם לבעלות) ומכילים כ-30 וכ-40 מיליארד מטר מעוקב של גז בהתאמה. באותה שנה התכלו עתודות הגז שהיו במאגר "מרי", מה שהפך את השניים האחרונים להיות המאגרים הגדולים במדינה לאחר "לווייתן" ו"תמר".

עם התרחבות היצע הגז שבתחומה של ישראל (במרחב ה"מים הכלכליים" שלה), עברה המדינה להשתמש בגז המופק, על מנת להפעיל את מערכות האנרגיה של המדינה – רשת החשמל ומפעלי התעשייה. המעבר לגז הטבעי הפחית את העלויות הכרוכות בייבוא ושינוע הדלקים ופטר את ישראל מהתלות במדינות המייצאות אליה נפט, דבר שהיווה נכס מדיני גדול.

לפי נתוני משרד האנרגיה, המעבר לשימוש בגז הטבעי חסך למשק הישראלי כ30-40 מיליארד שקל, ותרם להפחתה ניכרת בפליטת מזהמים בזכות צמצום השימוש בסולר, במזוט ובפחם בייצור החשמל ובתעשייה.

הגז הטבעי תפס מומנטום במדינת ישראל במספר מישורים: ראשית, אכן השימוש בגז הטבעי גדל במדינת ישראל – עד לשנת 2015 המשק הישראלי השתמש ב8 BCM גז. בשנת 2016 המספר קפץ ל9.7 BCM, שנה לאחר מכן המספר עלה ל10.7 BCM וב2018 עמד על 10.5 BCM. בשנת  2019 נעשה שימוש ב-11.25 BCM ובשנת 2020 נאמד סביב מספר דומה. 

שנית, ישראל גם ייצאה גז טבעי בשנים הללו: בשנת 2018 סך כמויות הייצוא הסתכמו לכ-0.22 BCM בלבד ואילו ב-2020 הייצוא כבר עמד על כ-4.25 .BCM

ייצוא הגז של ישראל מתאפשר הודות להסכמים שנחתמו עם ירדן, מצרים והרשות הפלסטינית, החל משנת 2017. בשנת 2019 הסתכם הייצוא של הגז הישראלי ב-2.3982 BCM ובשנת 2020 ייצאה 4.25 BCM, הודות להתחלת פעילותה השוטפת של אסדת 'לווייתן'.

שלישית, הגז מהווה משאב כלכלי ואסטרטגי ראשון במעלה עבור מדינת ישראל. נרחיב על כך בפרק הבא.