הרוב המוחלט של המין האנושי שאני נתקלתי בו מנסה להסתתר מאחורי מסיכות רבות (גם אני אינני חף מפשע מכך למרות שאני מנסה להתמודד עם זאת), אך המסיכה הגרועה ביותר לדעתי היא זאת שאנו לובשים כלפי עצמנו. אנחנו מנסים להסתיר את עצמנו על מנת לקבל קבלה חברתית, ובדרך אנחנו מובלים לקיבעון מחשבתי אשר גורם לנו לקפוא על השמרים כאנשים וכיזמים.
הביקורת העיקרית שלי היא אינה נגד הפרדוקס האנושי, השאלה העיקרית שלי היא מדוע אנו מנסים להתנגד לכך? אם הפרדוקס מוביל אותנו לחשיבה מחוץ לקופסא וניצול הזדמנויות אשר מובילות אותנו כאנשים ויזמים להצלחה ולגבהים חדשים, מדוע אנחנו לא מאמצים אותו אל ליבנו? האם הצביעות והפחד שבלב האדם כל כך גדולה שהוא מפחד לעמוד מול תכתיבי החברה לבדו? האם אנחנו כמין האנושי מעדיפים לתת לפחד להוביל את הקדמה האנושית או לחילופין לתת לתעוזה ולכישרון להוביל אותנו קדימה?
יזמות מנקודת מבטי היא היכולת האישית ליישב את הפרדוקס הפנימי ולהוביל קדימה. יזמות הינה היכולת לשמוע לא על בסיס יומי ועדיין להתקדם. יזמות הינה היכולת לחשוב מחוץ לקופסא, ולא לתת לדעות קדומות לקבע את צורת המחשבה שלנו.